פסק-דין בתיק ת"א 478-07

מדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים שבהן היה מעורב.

בכתב תביעתו ציין התובע, בין היתר, כי ביום 22.2.04 נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב מ.ר.

11-232-51, (להלן: "התאונה הראשונה), וביום 30.12.05 נפגע בתאונת דרכים נוספת, בעת שנהג באותו הרכב, (להלן: "התאונה השניה).

בדיון מיום 21.10.10 הודיעה ב"כ הנתבעת, כי היא מסכימה לקיום כיסוי ביטוחי, ומכאן שפסק הדין יסוב אך ורק סביב שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בשתי התאונות.

נכות רפואית

בעניינו של התובע מינה ביהמ"ש שני מומחים, האחד בתחום האורטופדי והשני בתחום הנוירולוגי.

בחוות דעתו של ד"ר האורטופד דניאל ריבא מיום 3.2.08, קבע ד"ר ריבא בין היתר כדלקמן:

"מר שמשון יוסף נפגע בשתי תאונות דרכים. מהראשונה הוא החלים וחזר לתפקודו הרגיל. לא נותרה נכות צמיתה מפגיעה זו. לאחר התאונה השניה לא שב לעבודתו הרגילה. נותרה מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי אולם לא ניתן לשייך מגבלה זאת לתאונה בצורה מלאה. מפוי העצמות התקין מבחינת עמד השדרה הצוארי בדיקות הדימות שמראות שינויים ניווניים שאינם חבלתיים מובילים למסקנה שמגבלותיו אינן ממקור חבלתי בלבד. לפיכך אני מעריך את נכותו כיום ב-10% [עשרה אחוז] עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי. מחצית מכך תיקבע עקב שינויים ניווניים לא חבלתיים ושאינם קשורים לתאונות כלשהן. מחצית, כלומר 5% [חמישה אחוזים] עקב התאונה השניה מתאריך 30.12.2005."

בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, הנוירולוג ד"ר שטרייפלר מיום 12.12.07, קבע המומחה כדלקמן:

            "הבירור הצוארי שבוצע בהמשך ( CT ו- MRI צואריים וכן EMG ), שללו נזק עצבי בעל משמעות בחוט השדרה או בעצבים היוצאים ממנו. הממצאים העיקריים היו גרמיים ודיסקליים, חלקם ניוונים וישנים.

ההיסטוריה הרפואית עובר לתאונה מלמתד על תלונות מרובות ונטייה לסומטיזציה (כלומר תלונות גופניות על רקע נפשי, דכאוני או חרדתי), כולל תופעות של נימול במחצית הפנים, הראש והגוף משמאל בעטיים עבר בירור מקיף בשנת 1999 ו-2000, ברור שהיה תקין.

הבדיקה הנוירולוגית הנוכחית היא למעשה תקינה והפרעת התחושה הקלה שצויינה במחצית הראש השמאלי אינה נראית כבעלת מקור אורגני-היא אינה בפיזור אנטומי ברור ואינה קונסיסטנטית. אם [הטעות במקור-א.ח.] אין לשלול גירוי קל של שרשי עצבים העולים מחוט השדרה הצוארי.

לאור הנ"ל אני מעריך את נכותו של התובע ב-5% נכות צמיתה לפי סעיף 29 (6)( II ) מותאם לתקנות הבטוח הלאומי. מנכות זו יש להוריד מחצית (2.5%) עקב עדות קודמת לסבל מהפרעות תחושה במחצית הפנים משמאל ולכן הנכות הקבועה משנית לתאונה השניה היא 2.5% לפי הסעיף לעיל, מותאם ממועד התאונה השניה".

מתוך האמור לעיל עולה, כי בגין התאונה הראשונה לא נקבעה לתובע כל נכות ע"י מי מהמומחים, ובגין התאונה השניה קבע המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% והמומחה בתחום הנוירולוגי קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 2.5%.

התובע לא זימן לעדות את המומחים מטעם ביהמ"ש, ומכאן ששיעור נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הראשונה יעמוד על אפס אחוז, ובגין התאונה השניה יעמדו אחוזי נכותו של התובע על 5% בתחום האורטופדי ו-2.5% בתחום הנוירולוגי ובסה"כ 7.5% נכות בגין התאונה השניה.

הקשר הסיבתי בין תלונות התובע למצבו הרפואי בגין התאונה השניה

בחוו"ד ציין המומחה ד"ר שטרייפלר כי בדבריו ציין בפניו התובע כי קודם לתאונות היה בריא לחלוטין והוא שלל האפשרות שהיה מעורב בעבר בתאונות דרכים, תאונת עבודה או חבלות במערכת העצבים וכאבי ראש. [עמ' 2 לחווה"ד].

בנוסף, בסעיף 15 לתצהירו, ציין התובע, כי כתוצאה מהתאונה השניה הוא סובל מרגישות וכאבים בחזה ומטווח תנועה מוגבל בצוואר, וכן הוא סובל מתחושת זרמים מנימול ביד כתוצאה מהתאונה, והוא מתקשה בביצוע מאמץ גופני.

דא עקא שעיון בחוות דעתו של ד"ר שטרייפלר, מעלה כי בחוות דעתו ציין ד"ר שטרייפלר, כי תיקו הרפואי של התובע בקופת חולים מעלה עדויות לחבלות שונות בידיים, ברגליים ובחזה לפני שנים רבות, וכן מעלה התיק עדויות לכאבי ראש, לסבל מכאבי גב תחתון, לכאבי צוואר ולכאבים בכתף שמאל.  [עמ' 4 לחווה"ד].